מקור תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ו׳:ב׳
6 הלכה: אָמַר רִבִּי אִילָּא כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קְצִיר וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה. וְלָמָּה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין מַה שֶׁתַּחְתָּיו שָׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה מַה שֶׁתַּחְתָּיו קַשִּׁין.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ו׳:ב׳
6 ולא עומר שסביבותיה קמה. דקמה מצילתו: ולמה עומרים שסביבותיו עומרים. דהיינו קציר נקרא:
7 ולא עומר שסביבותיו קמה. דהא כל שכן הוא כדפליג רשב"ג לקמן דאם קמה שיפה כחו של עני בה וכו' ומפ' דטעמא דעומר שסביבותיו קציר מה שתחתיו שדה שמפנין אותן אל מקום פנוי ומגדישין אותן שם ועומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין וקרא כתיב עומר בשדה:
8 קשין. קש קרוי מה שנשאר מהשבלין מחובר בארץ לשון מוקש כן הסכימו התוס' בפרק כירה והכי מוכח הכא: